בשנת הלימודים האחרונה ציינה המחלקה לעיצוב תכשיטים 25 שנה, שנות דור, להווסדה. בשנים אלה עשתה המחלקה דרך ארוכה והתייצבה בחזית לימודי העיצוב בארץ ובעולם, כאשר בוגריה קוצרים מדי שנה פרסים נחשקים בתחרויות בינלאומיות. רוח הלימודים במחלקה הייחודית שלנו מציעה כר נרחב של פעילות עיצובית ואמנותית בהקשר עמוק של ממשקי גוף, מביטוי אמנותי חופשי ועד עיצוב לתעשייה, מטכנולוגיות חדשניות ועד צורפות מסורתית, מהתייחסויות לעולם האופנה ועד שאלות של הנגשה ואיכות חיים. מאפיין מהותי נוסף של מחלקתינו הוא עיקרון המשפחתיות החמה והכנה שנשמר ומטופח אצלנו מאז היווסדה של המחלקה. עיקרון זה מעודד קשרים אמיצים בין המחלקה ובוגריה לדורותיהם – שחלקם גם משמשים זה מכבר כמרצים שלנו.

נהוג להשתמש במושג 'דור' כדי הבחין ולהפריד(באופן מלאכותי) בין קבוצות שונות בזמן ולהחיל עליהן הגדרות כלליות (דור ה X-Y-Z, דור תש"ח, דור המדבר, דור הטיק-טוק וכו'). מצד שני זהו גם מושג המבטא רצף, מחזוריות ומעגליות שהן ביסודם ביולוגיים ונצחיים: הרי עובדות הרביה אינן משתנות וכל דור נחשב לדור ברגע שהוא מעמיד צאצאים. באקדמיה לעיצוב נהוג לחשוב במונחים של מחזורים: בכל שנה מסיים מחזור בוגרים חדש – כאשר כל מחזור כזה מייצג רצף של 4 שנים של עבודה והתפתחות משותפת. בכל רגע נתון, 4 'דורות' צומחים ומתהווים אצלנו במקביל,  בו בזמן שבוגרים שפרחו מהקן חוזרים לחדש מגע וחלקם גם משתלבים מחדש בעשייה של המחלקה. כמו במשפחה, ההוויה אצלנו היא רב-דורית במהותה, תוססת, מעורבת, שזורה. 

לרגל התערוכה החוגגת את חתימת שנתה ה-25 של המחלקה לעיצוב תכשיטים בשנקר, הוזמנו כל בוגרי ומרצי המחלקה לדורותיהם לקחת חלק, כשווים, בחוויה יצירתית משותפת שכולה עומדת בסימן הבין-דוריות. הבוגרים והמרצים שנרשמו שודכו באופן אקראי אחד לשניה בזוגות ולעיתים בשלישיות כדי לצאת יחד למסע יצירתי פתוח תחת הנושא 'דור'. חלקם בחרו ליצור יחד עבודה או גוף עבודות, חלקם עבדו במקביל תוך שיחה והפריה הדדית. חלקם גם פיתחו מנגנונים ספציפיים להבניית שיתוף הפעולה. התוצאות מפתיעות, מגוונות, רב-תחומיות, מרהיבות.

בהכרח, רבים מתהליכי העבודה ותוצריהם התהוו בעקבות ובהתייחס לאירועי ה7.10 והשנה הקשה שחלפה מאז. המחשבות והמעשים סביב המושג 'דור' בתקופה זו בהכרח משקפים את העובדה שכולנו – בלי קשר לגילינו – משתייכים לדור שתודעתו נצרבה באש האירועים המכוננים שחווינו בשנה שחלפה. העשייה המשותפת שלנו חידדה בנו מחשבות על מה מחזק אותנו, מה נוטע בנו תקווה, מה מחבר אותנו, כיצד נגייס את הקשרים וההבדלים בינינו בהווה, ואת קשרינו עם דורות קודמים, כדי להתעקש על קיומו של רצף, על המשכיות, על התחדשות משותפת.

​

טקסט: אוריאל מירון