התערוכה "מרחבים של היעדר" היא מרחב חי, משתנה ומתפתח, כמו הנפש עצמה. בדומה למנגנון ההגנה של דיסוציאציה, שבו חלקי העצמי מתפצלים כדי להגן על הנפש מכאב בלתי נסבל, כך גם המרחב שנוצר כאן מחולק למקטעים - חללים של שקיפות והסתרה, קרבה וריחוק, זהויות נפרדות שמנסות להתחבר מחדש.

חוויית הדיסוציאציה, שהופכת שכיחה במיוחד לאחר אירועי טראומה, נוכחת בעוצמה בישראל לאחר מלחמת חרבות ברזל, אך היא אינה נחלתם הבלעדית של שורדי מלחמות. היא מתקיימת גם בקרב נפגעות ונפגעים של אלימות מינית, תאונות דרכים, מחלות קשות, מצבי קצה של פחד וסכנה, חוויות של חטיפה או שהות בסביבות אלימות ומזניחות. עם זאת, אף שהדיסוציאציה היא מנגנון נפשי נפוץ, היא נותרת חוויה שקופה עבור הסביבה ואינה מדוברת מספיק בקרב הציבור הרחב.

בחלל התערוכה המבקרים מוזמנים להיכנס למבוך של יריעות פוליאתילן שקופות וחצי שקופות, המדמות את ההפרדה שחווה אדם עם דיסוציאציה - עולם שנמצא שם, אבל מבעד למסך. מרחב שבו הגבולות בין פנים לחוץ, בין מציאות לזיכרון, בין תחושה לריחוק - מיטשטשים. יוצרים ויוצרות מתחומי וידיאו, מחול, סאונד, ציור, פיסול וטקסטיל משקפים את השבריריות והפיצול שבתודעה, כמו גם את הרצון הבלתי פוסק לשוב ולמצוא חיבור. יצירותיהם מציעות עדות חיה למתח המתמיד שבין התפרקות לאיחוי, בין ניתוק לרצון להרגיש. כל פרט בחלל - האובייקטים, המבנה, תהליכי התיעוד, ואפילו הצופים עצמם - הופכים לחלק ממערכת רב־קולית שבה כל אחד מייצג חלק אחר של הנפש, תגובה אחרת למציאות, מצב קיומי שנע בין קיום פעיל להיעדר.

התערוכה אינה מתיימרת לתת תשובות ברורות, אלא לפתוח שיח, להציע חוויה חושית ורגשית לתופעה נפשית חמקמקה. החלקים השונים שבה לעולם אינם שלמים - הצופה יוכל לראות רק שבריר מהמתרחש, בדיוק כפי שאדם במצב דיסוציאטיבי חווה את עולמו דרך חלקים מנותקים ומקוטעים. לצד העבודות, מתקיימות בתערוכה שיחות עם מטפלים ומומחים בתחום הטראומה והדיסוציאציה, מתוך רצון להעמיק את ההבנה לגבי המנגנון הדיסוציאטיבי ולקרב את השיח על טראומה נפשית לתודעה הציבורית.

דווקא היום, כשהמציאות הישראלית רוויה טראומה מתמשכת, עולה הצורך להגביר את המודעות לדיסוציאציה, להבין את השפעותיה ולתמוך לא רק באלו החווים אותה, אלא גם באנשים הסובבים אותם - בני משפחה, חברים ומטפלים, שגם הם מושפעים ממנה. הבנת הדיסוציאציה היא צעד קריטי בדרך לנרמול החוויה, להסרת הבושה והשתיקה סביבה וליצירת מרחב שמאפשר סקרנות ושיתוף.

​

 *

​

עוזרת הפקה: שרית גמליאל

הקמה: אביתר טוקר

עיצוב גרפי: אפרת כהן

עיצוב תאורה: דניה זמר